חוזה קבלנות "פאושלי" פירוש המונח והשלכותיו המשפטיות
חוזה קבלנות פאושלי הוא הסכם שבו נקבע מראש מחיר סופי וקבוע עבור ביצוע עבודות בנייה, ללא קשר לעלויות בפועל. המילה "פאושלי" מקורה בשפה הגרמנית, ומשמעותה המילולית היא "כוללני" או "גלובלי".
סוג חוזה זה יוצר מערכת של חלוקת סיכונים בין הקבלן למזמין העבודה, כאשר כל צד נושא בחלק מהסיכון הכרוך בכך שהעלות הסופית עשויה להיות שונה מההערכה הראשונית. למרות שהמחיר נקבע מראש, הסכם פאושלי עשוי לכלול מנגנונים להתאמות מחיר במקרים של שינויים משמעותיים בהיקף העבודה או בתנאי הביצוע.
יתרונותיו של הסכם פאושלי כוללים ודאות תקציבית למזמין, פשטות בהתחשבנות, ותמריץ לקבלן לעבוד ביעילות. מנגד, החסרונות עשויים לכלול קושי בהתמודדות עם שינויים בלתי צפויים וחוסר גמישות ואפשרות לוויכוחים על היקף העבודה המדויק הכלול בהסכם או איכות הביצוע.
דוגמה למורכבות שבחוזה מסוג זה, שעל פניו נראה כפשוט הגיע לבית המשפט, ואלו נסיבות המקרה:
חברה קבלנית, אשר זכתה במכרז של מע"צ לביצוע פרויקט סלילת כבישים, נדרשה לתקן ליקויים משמעותיים שהתגלו בכביש החדש. למרות שהחברה טענה כי אינה אחראית לליקויים, היא נאלצה להסכים לבצע את התיקונים על חשבונה, על מנת למנוע חילוט ערבות בנקאית משמעותית שנמסרה למע"צ במסגרת ההסכם המקורי ביניהן.
בעקבות כך, שכרה החברה קבלן משנה לביצוע התיקונים, בחוזה אשר הוגדר כ-"חוזה קבלנות פאושלי (התשלום אינו לפי כמויות למדידה)". במסגרתו נקבעה תמורה סופית בסך של 11.5 מיליון ₪, שתשולם לקבלן המשנה בעבור ביצוע העבודות. באשר לתמורה זו הגישה החברה כנגד קבלן המשנה את התביעה.
טענות החברה
החברה טענה כי הוטעתה על ידי הקבלן המשנה. הקבלן הציג בפניה תוכניות מפורטות והתחייב לבצע את העבודות בהתאם להן, אך בפועל ביצע את העבודות בשיטה שונה לחלוטין, מבלי ליידע את החברה על השינוי. החברה גילתה על השינוי רק לאחר השלמת העבודות, כאשר התברר כי שילמה סכום גבוה משמעותית מעלות העבודה האמיתית (התמורה הכספית ששולמה הייתה גבוה בכ-10 מ' ש"ח מעלות העבודה אשר הסתכמה בכ-1.5 מ' ש"ח). לטענת החברה, היא לא הייתה מסכימה לשלם את הסכום הגבוה אילו הייתה מודעת לשינוי בשיטת העבודה.
לטענתה, ההסכם הפאושלי אינו מקנה לקבלן חופש פעולה לשנות את היקף העבודה ואיכותה באופן חד-צדדי. מאחר ששיטת העבודה שונתה, הצדדים היו צריכים לנהל מו"מ לגבי השינוי, ולהגיע להסכמות חדשות, משלא בוצעו העבודות בהתאם לתכניות, אלא בוצעה תוכנית בשיטה אחרת, אזי שינוי זה אינו חוסה תחת התמורה הקבועה בהסכם.
טענות קבלן המשנה
קבלן המשנה ביקש מבית המשפט לדחות את תביעת החברה בטענה כי הוא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם הפאושלי. הוא הדגיש כי התמורה נקבעה מראש ולא הייתה מותנית בהיקף מדויק של העבודות. לדבריו, השינויים שנעשו בעבודות היו סבירים והוסכמו על ידי החברה, והיא אינה יכולה כעת לטעון להפרת ההסכם. קבלן המשנה ציין כי הסעיף בטיוטת ההסכם הקודמת, אשר התייחס לאפשרות של שינוי בתמורה באופן יחסי להיקף העבודה בפועל הוסר בכוונה ובהסכמה על ידי הצדדים, השמטת סעיף זה מלמדת על הסכמה משותפת כי התמורה תישאר קבועה ללא קשר לשינויים בעבודות. עוד טען הקבלן כי החברה הייתה אדישה לאופן ביצוע העבודות, שכן כל מטרתה הייתה להימנע מתשלום פיצויים, חילוט ערבויות וההליכים המשפטיים מול מע"צ. כמו כן לבסוף טען, שהחברה היא זו שניסחה את ההסכם, וכי הן החברה והן קבלן המשנה הם צדדים מתוחכמים שיכלו לעצב את ההסכם כרצונם. לכן, יש לפרש את ההסכם כנגד המנסחת.
החלטה
בית המשפט, הסכים כי קיימת אי הבהירות בלשון ההסכם, ונדרש לבחון את כוונת הצדדים העומדת בבסיסו של הסכם. מצד אחד, ההסכם מוגדר כ- 'פאושלי' ומציג תוכניות מפורטות, אך מצד שני, הלשון אינה סותמת את הגולל על אפשרות לשינויים בשיטת הביצוע. לכן, כדי להבין את כוונת הצדדים, בחן בית המשפט את מהלך המו"מ שקדם לחתימת ההסכם. העובדה שהצדדים הסכימו להשמטת סעיף שקשר בין התמורה להיקף העבודות מעידה על כך שהחברה הייתה מודעת לאפשרות לשינויים בשיטת הביצוע, אך בחרה בכל זאת בהסכם 'פאושלי'.
בנוסף, נקבע שתכלית ההסכם הייתה מסירת העבודות לשביעות רצון מע"צ, מבלי לייחס חשיבות לשינוי שיטת העבודה. לפיכך, נקבע שההתחייבות לתשלום התמורה בהסכם הינה "חיוב סגור" שאין לערער עליו, גם אם לבסוף בוצעו העבודות בשיטת אחרת.
למעלה מן הצורך, התייחס בית המשפט להתנהגות הצדדים לאחר כריתת ההסכם, אף זו מלמדת שהחברה הייתה אדישה לאופן ביצוע העבודות, כשמטרתה העיקרית הייתה להבטיח את אישור מסירת העבודה, ובכך להימנע מחילוט ערבויות ומהליכים משפטיים מול מע"צ, רק לאחר שיעד זה הושג, הוגשה התביעה, זאת חרף כך שהחברה ידעה עוד לפני כן על השינוי בשיטת ביצוע העבודות.
אף טענת החברה בדבר עשיית עושר נדחתה. נקבע ש"ההתעשרות" של קבלן המשנה לא נובעת מהטעיה מכוונת מצד החברה, אלא מפוטנציאל סיכון הנובע מהסכם, המהווה התעשרות כדין.
לסיכום בית המשפט דחה את התביעה, וקבע כי קבלן המשנה זכאי למלוא התמורה.
-(ת"א (תל אביב-יפו) 1149-09-13 א. ארנסון בעמ נ' ת.ע.ן עבודות עפר בע"מ)
*אין באמור בסקירה לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי